בית הדין האזורי לעבודה קיבל בקשה שהוגשה על ידי משרדנו והוציא צו מניעה המונע פיטורי חמישה מנהלי סניפים בחברת אבטחה גדולה

לקוחות יקרים,

להלן החלטה בתיק בו יוצגו המבקשים על ידי משרדנו, במסגרתו ניתן צו מניעה נגד פיטוריהם של חמישה מנהלי סניפים בחברת אבטחה גדולה, אשר פוטרו על רקע הפניית מכתב דרישה לחברה בגין אי תשלום שעות נוספות, תוך העלאת טענות סרק על ידי החברה על דיווחי נוכחות שקריים וגניבה ממעסיק ושלילת פיצויים והודעה מוקדמת.

בית הדין האזורי לעבודה (מותב בראשות כב’ סגן הנשיאה, השופט דורי ספיבק) קיבל באופן מלא את עמדתנו, והעניק את הסעד הזמני המבוקש.

על אף שמדובר בהליך בדלתיים פתוחות ועל אף שההחלטה פורסמה באתרים משפטיים, בחרתי לצורך פרסום זה להשמיט פרטים מזהים ביחס למבקשים, למשיבה ולבאי כוחה.

להלן ההחלטה:

12 יולי 2020

לפני:

כב’ השופט דורי ספיבק, סגן הנשיאה

נציגת ציבור עובדים גב’ אלינורה וינטרוב

נציגת ציבור מעסיקים גב’ רינה לנצ’נר

*** שמות הצדדים הושמטו ***

החלטה

  1. המבקשים, כולם מנהלי סניפים במשיבה, שהיא חברת שירותי שמירה ואבטחה, פוטרו בסמוך לאחר שהעלו בפני מעסיקתם דרישה לתשלום גמול שעות נוספות. בפנינו עתירתם למתן סעד זמני לפיו יימנעו פיטוריהם, וזאת עד להכרעה בתיק העיקרי.

הצדדים

  1. המשיבה היא אחת החברות הוותיקות והגדולות בארץ בתחום השמירה והאבטחה (בעבר נקראה “*******”). המשיבה הינה חברה ציבורית, שמניותיה נסחרות בבורסה לניירות ערך, ושהכנסותיה נאמדות בחמש מאות מיליוני ₪ לשנה (לפי עדות נציגה, עמ’ 34 ש’ 14 לפרוטוקול). היא מעסיקה אלפי עובדים ומספקת שירותי שמירה ואבטחה לאלפי לקוחות באמצעות עשרות סניפים הפרושים בכל רחבי הארץ.
  2. המבקשים הינם כולם עובדים ותיקים של המשיבה, המועסקים בתפקיד מנהלי סניפים, לפי הפירוט הבא:

המבקש 1, מר ****, מועסק בחברה החל משנת 2010, וכמנהל סניף **** החל משנת 2012;

המבקש 2, מר ****, מועסק בחברה החל משנת 2005, וכמנהל סניף **** משנת 2014;

המבקש 3, מר ****, מועסק בחברה החל משנת 2012, וכמנהל סניף **** משנת 2014;

המבקש 4, מר ****, מועסק בחברה החל משנת 2001, וכמנהל סניף **** משנת 2008;

המבקש 5, מר ****, מועסק בחברה משנת 2011, וכמנהל סניף **** משנת 2014.

רקע עובדתי והשתלשלות ההליך שבפנינו

  1. בטרם נפנה לתיאור העובדות, נזהיר את עצמנו ונבהיר לקורא, שהחלטה זו ניתנת במסגרת בקשה למתן סעדים זמניים, בסמוך להגשתו של כתב התביעה בתיק. משכך, לא קדם לה בירור עובדתי מלא. העובדות כפי שתתוארנה להלן נקבעות אם כן כעובדות לכאורה בלבד, ובהחלט ייתכן שלאחר בירור עובדתי מלא – שצפוי להתקיים במסגרת בירור התיק העיקרי – נגיע למסקנות עובדתיות שונות.
  2. ביום 30.4.20 פנה בא כוח המבקשים למשיבה בדרישה שתשלם למרשיו גמול שעות נוספות, תוך שהוא מסתמך במכתבו על דוחות הנוכחות שלהם, שמהם עולה – כך לטענתו – שמרשיו עבדו שעות נוספות רבות (נספח 1 לבקשה).
  3. לטענת המבקשים, החל ממועד פניה זו, החלו המבקשים לקבל “ביקורי פתע” ממנהליהם או להיות מזומנים לפגישות במשרדי המשיבה, שכל מטרתן הייתה ללחוץ על המבקשים לסגת מדרישתם זו.
  4. ביום 26.5.20, לאחר דין ודברים בין באי כוח הצדדים לעניין המועד למתן מענה מטעם המשיבה, נשלח מכתב תגובה מטעם המשיבה. במכתב נטען כלפי המבקשים כי לאחר קבלת מכתב הדרישה מטעמם, הוצמד לכל אחד מהם חוקר פרטי, שביצע אחריהם מעקבים, ומדוח החקירה עולה כי המבקשים מדווחים דיווחי נוכחות שקריים, עוזבים את עבודתם לאחר מספר שעות, ובמשך יום העבודה עושים לביתם ולצרכיהם הפרטיים בחלק ניכר מיום העבודה. למכתב צירפה המשיבה מכתבי זימון לשימוע לפני פיטורים (נספח 3 לבקשה).
  5. במסגרת מכתבי הזימון לשימוע שהופנו לכל אחד מהמבקשים באופן אישי, המשיבה חזרה על טענתה כי מבדיקה שערכה התברר לה כי המבקשים מדווחים את שעות הכניסה והיציאה ממקום העבודה באופן שקרי ומגמתי, וכך זכו לקבל משכורות והטבות שלא הגיעו להם. כן פירטה המשיבה לכל אחד מהמבקשים מועדים ספציפיים שבהם מצאה חוסר התאמה בין השעה שדווחה כשעת הכניסה לעבודה לבין שעת הכניסה בפועל.

למבקשים ניתנה הזדמנות להעלות טענותיהם כנגד הפיטורים בעל-פה, במסגרת ישיבת שימוע שנקבעה ליום 1.6.20, או לחלופין להעבירם בכתב. עוד צוין במכתב, כי ככל שלאחר שמיעת הטענות ושקילתם, תתקבל החלטה על סיום העבודה, הרי שנוכח הנסיבות החמורות לא יהיו זכאים המבקשים לפיצויי פיטורים ולתשלום הודעה מוקדמת.

  1. המבקשים העדיפו להעביר תגובתם בכתב, ובהתאם למועד שנקבע לשימוע, זו הועברה ביום 30.5.20. בתגובתם סיפקו המבקשים הסברים ביחס לתאריכים הספציפיים שבהם נתגלו, לשיטת המשיבה, הבדלים בין השעות המדווחות לשעות הכניסה בפועל למשרדי המשיבה (נספחים 4-5 לבקשה).
  2. ביום 1.6.20 עדכן בא כוח המבקשים את בא כוח המשיבה כי בידיו הקלטות של מנהלי סניפים אחרים בחברה, שבה הם תומכים בטענות המבקשים לעניין אופי דיווח השעות במערכת הנוכחות, ומאשרים כי ניתנה להם הוראה לדווח למערכת זו מרגע יציאתם מהבית, כיוון שהם עובדים לאורך כל הדרך ואף לאחר מכן. בא כוח המבקשים הבהיר כי לא יחשוף את שמות המנהלים מחשש שיבולע להם, אך ביקש כי תוכן ההודעה בדבר קיומן של ההקלטות ותוכנן יעבור לעורכי השימוע, על מנת שישקלו אותה יחד עם שאר השיקולים (נספח 6 לבקשה).

כעבור כשעה, נתקבלה תשובה מטעם בא כוח המשיבה שבה הוא דרש כי בא כוח המבקשים יעביר לידיו את מלוא הראיות והמסמכים המצויים בידי המבקשים להוכחת טענותיהם. כן נדרשו המבקשים לאשר באופן גורף למשיבה לחדור לרישומי השיחות והמיקומים בטלפון הנייד שלהם ולחשבונות המייל שלהם, לצורך בחינת טענותיהם, וזאת החל מיוני 2013 (נספח 7 לבקשה).

  1. בין באי כוח הצדדים הוחלפו עוד מספר תכתובות בו ביום, בהתייחס לדרישת המשיבה להעברת כלל האסמכתאות שבידי המבקשים באופן מיידי (נספחים 8-10 לבקשה). לבסוף, נשלח מכתב תגובה מטעם המבקשים בשעה 18:29, שבמסגרתו דחה בא כוח המבקשים את דרישות החברה לאסמכתאות וכן הבהיר כי מדובר במסע דיג פסול, שמטרתו לדלות מידע שאין לו קשר עם הטענות שנטענו בזימון לשימוע (נספח 11 לבקשה).
  2. ביום 2.6.20 פנה בא כוח המשיבה במכתב במסגרתו הלין שוב על אי העברת האסמכתאות וכן על העובדה ששלושה מבין המבקשים שהו בימי מחלה בסמוך למועד כתיבת המכתב. עוד ציין כי המשיבה רואה עצמה חופשית לדרוש שיבדקו על ידי רופא אובייקטיבי (נספח 12 לבקשה, אישורי המחלה צורפו כנספח 13 לבקשה).

בו ביום, השיב בא כוח המבקשים למכתב המשיבה ודחה את טענותיה לעניין אישורי המחלה (נספח 14 לבקשה).

  1. ביום 4.6.20 שלח בא כוח המשיבה מכתב נוסף ובו זימון לשימוע נוסף של המבקש 5, אביהו שליזנגר (נספח 15 לבקשה). לאחר דין ודברים בין באי הכוח הוחלט כי בא כוח המבקשים יתייצב לשימוע יחד עם המבקש (נספח 16 לבקשה).

ביום 8.6.20 התייצבו המבקש 5 ובא כוחו לשימוע הנוסף. במהלך השימוע חזר בא כוח המבקשים על הטענות שכתב במכתב התשובה לשימוע. כן צירף התייחסות לטענות החדשות שהועלו בשבוע שחלף ממועד שליחת המכתב ועד למועד השימוע הנוסף, ומסר את עיקרי הטענות גם בכתב (נספח 17 לבקשה).

כן יש לציין כי במעמד השימוע הגיש בא כוח המבקשים לבא כוח המשיבה, העתק מכתב התביעה שהגישו המבקשים באותו היום.

  1. בא כוח ביום 9.6.20 שלח בא כוח המשיבה מכתב נוסף ובו דרש שוב את המסמכים המצויים בידי המבקשים (נספח 18 לבקשה). עוד באותו יום שלח בא כוח המבקשים מכתב תגובה שבו דחה את הבקשה ואף התייחס למחיקת כלל ימי החופשה הצבורים למבקשים בתלושי השכר שנמסרו להם באותו היום (נספח 19 לבקשה).
  2. ביום 10.6.20 בערב נשלחו מכתבי פיטורים לכל חמשת המבקשים. במכתבים צוין כי סיום ההעסקה הינו מיידי, והם נדרשים להחזיר את ציוד החברה והרכב שהועמד לרשותם עד ליום 11.6.20 בשעה 12:00 בצהרים (נספח 20 לבקשה).

בו ביום הגישו המבקשים את הבקשה שבפנינו, שהוגדרה כבקשה בהולה למתן צו מניעה ולצו ארעי במעמד צד אחד למניעת פיטוריהם, ובכלל זה למניעת כל פגיעה בתנאי עבודתם (לרבות נטילת רכב החברה וכד’) וכן למניעת גיוסם של עובדים אחרים במקומם, וזאת עד להכרעה בהליך העיקרי.

  1. ביום 11.6.20 ניתנה החלטה לפיה הבקשה נקבעה לדיון ליום 14.6.20 וכי עד למועד הדיון על המשיבה להימנע מביצוע כל פעולה שיש בה כדי לסכל את מתן הצווים המבוקשים.

המשיבה העבירה תגובתה לבקשה. ביום 14.6.20 התקיים דיון בבקשה, במסגרתו נחקרו המבקשים על תצהיריהם. בסיומו ניתן צו ארעי האוסר על כניסת הודעות הפיטורים של המבקשים לתוקף, ועל פגיעה בתנאי עבודתם, כמו גם על גיוס עובדים אחרים במקומם. דיון משלים התקיים ביום 18.6.20 במסגרתו נחקר המצהיר מטעם המשיבה.

  1. ביום 28.6.20 הגישו המבקשים את סיכומיהם בבקשה וכן הגישו בקשה לתיקון כתב התביעה, שבגידרה הוספו סעדים הנובעים מפיטורים (שכן כתב התביעה המקורי שבפנינו הוגש עוד קודם לפיטורים). המשיבה הגישה תגובה לבקשת התיקון ולאחר קבלת תשובת המבקשים ניתנה ביום 3.7.20 החלטה המתירה את התיקון.

ביום 9.7.20 הגישה המשיבה את סיכומיה לבקשה למתן צווים זמניים ובשלה העת להכרעתנו.

     תמצית טענות הצדדים

  1. המבקשים טוענים כי פוטרו בניגוד לדין, מאחר ששלחו מכתב שבו דרשו לקבל תמורה בגין עבודה בשעות נוספות, תמורה המשולמת לטענתם למנהלי סניפים המקבילים אליהם בתפקיד. לטענתם, מרגע שליחת המכתב, המשיבה הפעילה עליהם מעקבים וחיפשה עילה לפיטוריהם. עוד הם טוענים, כי עילת השימוע לפיה העבירו דיווחי נוכחות שקריים – קרי של כניסה או יציאה מהעבודה שאינה תואמת את מועד כניסתם או יציאתם את משרדי החברה בפועל – אינה רלוונטית בקשר אליהם מכמה סיבות שעיקרן בהגדרתם כעובדי שטח שיכולים לדווח כניסה לעבודה מכל מקום; כי הפרקטיקה הנוהגת לאורך שנים הייתה להתחיל לדווח מרגע צאתם מהבית/יישוב, וכי כך הורה גם המנכ”ל הקודם; וכי בידיהם הקלטות של עובדים מקבילים אליהם המאשרים כי הם נוהגים באותה שיטת דיווח.

לטענתם, הם סיפקו מענה לכל התאריכים שאליהם התייחסה המשיבה בזימונים לשימוע, כשכל מטרת השימוע מלכתחילה הייתה לפטרם, כשקיימות בידיהם הוכחות לכך שעוד קודם לשימוע נקלטו עובדים חדשים תחתיהם. עוד לטענתם, דרישת המשיבה כי הם יאשרו לה לחדור לתכתובות הדואר האלקטרוני ולטלפונים הסלולריים שלהם, כולל מיקומיהם משנת 2013, כשבזימון לשימוע התייחסה המשיבה לתאריכים במאי 2020, מהווה שימוש פסול בהליך השימוע על מנת להתגונן מדרישת המבקשים לגמול שעות נוספות, וכדי לגבש עילות נוספות נגדם יש מאין. לטענתם, החלטת המשיבה לפטרם לאלתר תוך שלילת ההודעה המוקדמת ופיצויי הפיטורים הינה החלטה פסולה שיש לבטלה. כן הם טוענים כי הם עומדים בתנאים הקבועים למתן סעד זמני, מאחר שפוטרו נוכח העמידה על זכויות קוגנטיות, כי בקשתם הוגשה ללא שיהוי וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתם.

  1. המשיבה טוענת כי המבקשים פוטרו בהליך תקין, עקב עבירות משמעת חמורות שעיקרן ניסיון לקבלת דבר במרמה וניסיונות גניבה ממנה. לטענתה, מדובר בעובדים בעלי תפקיד בכיר, המנהלים סניפים עם מחזורים של עשרות מיליוני שקלים ומנהלים מאות עובדים. במסגרת תפקידם הם מנהלים את תקציב הסניף, משתתפים בישיבות הנהלה, מגייסים ומפטרים עובדים לפי שיקול דעתם, אמונים על גיוס לקוחות חדשים ושמירה על קיימים, נהנים משירותי מזכירה אישית, מנהלים בדרג נמוך יותר ומנהלים קופה קטנה ועוד. לטענתה, המבקשים מסתירים את בכירות תפקידם בכוונת מכוון, על מנת לזכות בסעד מבית הדין.

עוד לטענתה, עם קבלת מכתב הדרישה לשעות נוספות היא החלה בבדיקת הטענה, כשעד לאותו מועד נתנה אמון מוחלט במבקשים, כך שאיש לא פיקח על שעות עובדתם ובדק את דיווחיהם. בדיקה זו העלתה כי במהלך שעות העבודה המדווחות המבקשים עוסקים בסידורים ובעניינים פרטיים ומדווחים לנתבעת דיווחים שקריים וכוזבים. נוכח הממצאים זימנה את המבקשים לשיחות שימוע, אלא שהם בחרו שלא להתייצב ותחת זאת שלחו טיעוניהם בכתב, תוך שהעלו טענות כלליות ולא התמודדו עם הממצאים החמורים, וטענו כי ראיותיהם כנגד טענות המשיבה יוצגו בהליך המשפטי שאותו ינהלו נגד החברה.

לטענת המשיבה, היא פנתה למבקשים בבקשה לקבלת את ראיותיהם במהלך השימוע ואף לאחריו, ובכלל זה ביקשה כי יתאפשר לה לקבל נתונים מחברת הסלולר בקשר לשיחות ומועדיהם, וכן לאפשר לה לנטר את תכתובות המייל בכתובת הדואר האלקטרוני הארגונית כדי לברר את טענתם שעמדו לרשות המשיבה בכל השעות המדווחות, כשביקשה כי ההרשאות יינתנו באופן רטרואקטיבי לכל תקופת העבודה כדי לאשש או להזים את טענתם שמדובר בשיטה שנהוגה אצלם שנים. לטענתה, לא נתקיימו הנסיבות למתן סעד זמני שכן הסעד הזמני זהה לסעד העיקרי. בהינתן מורכבות ההליך וההתמשכות הצפויה בטיפולו, מתן הסעד הזמני מהווה הענקה בפועל של הסעד העיקרי, ועל כן אין מקום לתת את הסעד הזמני. עוד טוענת המשיבה כי המבקשים לא פוטרו עקב הגשת תביעתם אלא עקב דיווחים כוזבים וניסיון לקבלת דבר במרמה. לטענתה, אין די בטענה כי מתקיימת זכות אלא על המבקשים להראות כי עומדת להם זכות “חזקה” לקבלת הסעד העיקרי בהליך העיקרי שהגישו שלצורך שמירה על השגתו מתבקש צו המניעה; כי סעד של השבה לעבודה הינו סעד שבשיקול דעת וניתן במקרים חריגים; וכי מאזן הנוחות נוטה במקרה זה בבירור לטובתה נוכח מהות תפקידם הבכיר של המבקשים והיותם אמונים חלק משמעותי מהיקף הפעילות של המשיבה כך שכפיית העסקתם תביא לקריסה מוחלטת בפעילותה העסקית.

דיון והכרעה

כידוע, על מנת לקבל סעד זמני על המבקש להצביע על זכות לכאורה, ועל כך שמאזן הנוחות נוטה לטובתו. על פי הפסיקה, בין שני התנאים קיימת “מקבילית כוחות”, כך שככל שעל פי ההתרשמות סיכוייו של המבקש לזכות בתביעתו גבוהים יותר, כך ראוי להקל עימו בבחינת מאזן הנוחות, ולהיפך. שאלות משנה המסייעות להכרעה בהליך הזמני נוגעות להתנהגותם של בעלי הדין, תום ליבם, מועד הפניה לבית הדין והאם היא לוקה בשיהוי, ניקיון כפיים של המבקש והאם מתן סעד זמני הינו צודק ומידתי בהתחשב במכלול נסיבות העניין. במקרה כמו זה שלפנינו, שבו הסעד הזמני הינו לעיכוב הליך פיטורים עד להכרעה בתיק העיקרי, יש להביא בחשבון בין היתר גם את משך תקופת ההעסקה של העובד הפונה ומבקש סעד, אות קיומן או העדרן של טענות אודות תפקודו המקצועי או התנהלותו לאורך שנות העסקתו, עד למועד ההתרחשויות שבעטין פוטר (ראו: בר”ע 24480-10-19 כהן נ’ הטכניון מכון טכנולוגי לישראל (13.11.19); ע”ע 30914-04-10 בוסי נ’ רשת הגנים של אגודת ישראל (12.9.10); ע”ע 506/09 הורוביץ נ’ עמותת בית חנה (24.10.10); רע”א 706/09 קופת חולים מאוחדת נ’ המרכז הכירורגי ירושלים (10.3.09)).

  1. בטרם נפנה לדיון והכרעה בראיות שהוצגו בפנינו, ובטענות הצדדים, מצאנו להעיר מספר הערות מקדמיות בקשר לקשיים שמצאנו בהתנהלות המשיבה במהלך הדיון שהתקיים בפנינו:

ראשית הן בכתב התביעה והן בבקשה למתן סעד זמני טענו המבקשים כי הם הועסקו ללא חוזה עבודה, ואף בלא שנמסרה להם מעולם הודעה על תנאי העבודה, והכל בניגוד להוראות חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס”ב-2002. בתגובה הארוכה שהגישה המשיבה לא מצאנו כל התייחסות לטענה זו, באופן שעורר אצלנו מטבע הדברים סימני שאלה. לפיכך, כבר בפתח הדיון ביקשנו לברר עם המשיבה את הסוגיה. נציג המשיבה מר **** הצהיר מפורשות לפרוטוקול כי “לאף אחד מהמבקשים אין חוזה עבודה” (עמ’ 3 ש’ 20), ובמענה לשאלה הנוספת בעניין הודעות לעובד השיב, בצורה מגומגמת לדעתנו, כי “לכולם יש טופס הודעה לעובד כפי שידוע לי“, אך ש”אני לא יודע בוודאות שהמבקשים הוחתמו על טפסי הודעה לעובד כאשר החלו בתפקידי הניהול” (עמ’ 3 ש’ 20 לפרוטוקול). ככל שאכן הפרה המשיבה שלפי חוק הודעה לעובד כלפי המבקשים – סוגיה שתלובן מן הסתם במהלך התיק העיקרי – הרי שיש לראות זאת בחומרה יתירה, בשים לב להיותה חברה ציבורית גדולה, שתחום עיסוק מרכזי שלה הינו העסקת עובדים, ושחלק גדול מהם הם עובדים מוחלשים. מחברה שכזו מצופה, אף יותר מכל מעסיקה מן השורה, להקפיד קלה כבחמורה בכל הנוגע לזכויות עובדים. מכל מקום, נבהיר כי לדעתנו נכון ליתן, כבר בשלב זה של ההתדיינות, משמעות לכך שלא הוצגו הודעות לעובד, ושספק אם הן קיימות (להעברת נטל ההוכחה במקרה של היעדר הודעה לעובד, ראו: סעיף 5א לחוק הודעה לעובד; ע”ע 10219-12-12 אטיאס נ’ מ.י.ר. שרותי מזון (2.3.16))באופן המטה במידת מסוימת את כפות המאזניים הראייתיות לכיוון קבלת עמדת המבקשים – לצרכי מתן הסעד הזמני – בכל הנוגע להיקף עבודתם, מתכונתה, ובפרט למה שנדרש מהם בכל הנוגע לדיווחים על שעות עבודתם;

שנית המשיבה בחרה להעיד, כעד יחיד מטעמה בשלב הבקשה למתן סעדים זמניים, את מר ****, שהינו מנהל חטיבת האבטחה, ואינו משמש כמנהלם הישיר אל המבקשים. אין מחלוקת כי **** החל למלא את תפקידו רק בינואר 2019, וגם מסיבה זו לא היה בידו להפריך, מכלי ראשון, את טענות המבקשים כי התנהלותם בכל הנוגע לדיווחי שעות עבודה תאמה באופן מלא את ההוראות שקיבלו מאת המנכ”ל הקודם של המשיבה, מר ****. מכל מקום, לוי עצמו הודה בחקירתו הנגדית כי הוא מעולם לא בדק את דיווחי השעות של מנהלי סניפים (ראו: עמ’ 13 ש’ 20). המשיבה בחרה שלא להעיד בשלב זה את הסמנכ”ל מר ****, מי שהיה מנהלם הישיר של המבקשים בשנים האחרונות, מי שאישר בעצמו את דוחות הנוכחות שלהם, ומי שיש להניח כי היה מודע להיקף עבודתם ולהוראות שקיבלו ביחס למילוי דוחות הנוכחות. לדעתנו, לבחירה הלא מובנת מאליה הזו של המשיבה בכל הנוגע לזהות העד מטעמה בשלב זה של ההתדיינות יש השלכה על המשקל שיש ליתן לעדותו, ואף בה יש כדי להטות, כך לדעתנו, את כפות המאזניים הראייתיות במידה מסוימת בכיוון קבלת עמדת המבקשים;

ושלישית ההלכה הפסוקה, לפיה יש לראות בחומרה יתירה מעסיק המפטר את עובדיו רק משום שהעלו בפניו דרישה לתשלום זכויות מכוח משפט העבודה המגן, נקבעה על ידי בית-הדין הארצי בפרשת יחיאלי (****), שבו היתה המשיבה עצמה – בשמה הקודם “****” – צד להתדיינות. נחזור להלכה שנקבעה בפסק דין זה בהמשך החלטה זו, אך נציין כבר עתה כי באותה פרשה נקבע כממצא עובדתי כי למשיבה היתה מדיניות ברורה שלא להמשיך להעסיק עובד שהגיש נגדה תביעה. אף שאיננו יכולים כמובן להסתמך על ממצא עובדתי זה –  שכן הוא נקבע בהתדיינות אחרת, ועסק במדיניות שהיתה נוהגת בעניין זה במשיבה לפני שנים רבות – הרי שיש בו לדעתנו כדי לתמוך – במידת מה ובגדר הפעלת שיקול הדעת השיפוטי לצרכי מתן הסעד הזמני המבוקש –  בטענות המבקשים כי המשיבה מתנהלת כלפיהם באופן דומה.

  1. משסיימנו להעיר את ההערות המקדמיות שלעיל, נעבור לבחינת מסכת הראיות עצמה. לאחר שבחנו את טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה עומדת למבקשים עילת תביעה לכאורה, ואף מאזן הנוחות נוטה לטובתם, באופן המצדיק את הפיכת הסעד הארעי שניתן על ידינו לפני כחודש ימים לסעד זמני, שיעמוד בתוקפו עד להשלמת בירור התיק העיקרי, שאותו בדעתנו לערוך באופן מואץ ומזורז. להלן נפרט את דרך הילוכנו בדרך למסקנה זו:

ראשית, סמיכות הזמנים שבין הגשת מכתב הדרישה של המבקשים לקבלת זכות קוגנטית – גמול שעות נוספות – לבין מועד זימונם לשימוע מטרידה, ומעבירה את הנטל למשיבה להוכיח כי לא היה קשר בין שני האירועים. המשיבה לא עמדה בנטל זה, אלא להיפך. לטענתה, בעקבות מכתב הדרישה פתחה בבדיקה במהלכה נתבררה לה, לטענתה, עילת פיטורים שלא הייתה ידועה לה קודם לכן. בהקשר זה יצוין כי אין מחלוקת עד לשליחת מכתב הדרישה המבקשים היו מנהלים מוערכים, שהועסקו לאורך שנים רבות, ושתחת אחריותם עובדים רבים ומחזור כספים גדול. לטעמנו, המעבר הקיצוני והפתאומי מיחסי אמון מלאים לזימון לשימוע בטענה של זיוף דוחות נוכחות וגניבה ממעביד, כשלכאורה לא התרחש כל שינוי בפרקטיקה שבה נהגו המבקשים, למעט שליחת מכתב הדרישה, אומרת דרשני;

שנית וחמור מכך, כעשרה ימים לאחר שליחת מכתב הדרישה, במסגרת אותה הבדיקה שביצעה המשיבה, נשלחו חוקרים פרטיים לבצע מעקבים אחרי המבקשים, לטענת המשיבה על מנת לבחון את הדרישה לשעות נוספות. מבלי לקבוע מסמרות בשאלות השונות המתעוררות מעצם ביצוע המעקבים – ובכלל זה בטענת המבקשים כי אלה בוצעו גם שלא בשעות העבודה ותוך פגיעה שלא כדין בפרטיותם – אנו סבורים כי עצם הפנייה לאמצעי זה, מבלי שקודם לכן נבדקו חלופות אחרות לבחינת הדרישה לשעות נוספות, מעלה חשש כי המשיבה גמרה אומר בליבה לחפש, יש מאין, עילה לפיטורי המבקשים רק מהטעם שביקשו לעמוד על זכויותיהם הקוגנטיות. יצוין כי המשיבה לא הביאה ראיות לכך כי מדובר בחלק מבדיקה רוחבית כלשהי שכללה מעקב אחר עובדים נוספים, מלבד המבקשים, או כי מדובר בפרקטיקה הנוהגת אצלה גם ביחס לעובדים אחרים, שלא פנו אליה בבקשת לאכיפת זכויות, ובכך חיזקה את התרשמותנו הלכאורית כי מדובר היה בפעולת תגמול שעיקרה לצרכי הרתעה, פעולה שיש בה להעיד לכאורה על חוסר תום ליבה;

שלישית המעקבים שבוצעו אחר המבקשים על ידי חוקרים פרטיים בוצעו כולם בין ה- 11.5.20 ל- 20.5.20 (ראו נספחים 4 – 11 לתגובת המשיבה), במהלך מגיפת הקורונה, בסמוך לאחר תום הסגר המלא, ובשעה שכלל מקומות העבודה בישראל נדרשו עדיין, על פי הנחיות משרד הבריאות, לעודד במידת הניתן עבודה מהבית, תוך צמצום הגעה למקום העבודה (לרקע עובדתי רלוונטי, ראו: סק”כ 46941-06-20 מרכז השלטון המקומי נ’ ארגון המורים (19.6.20)). המשיבה הודתה כי חלק מעובדיה נדרשו לעבוד מהבית בימים אלה באופן חלקי או מלא, אך נתגלעה מחלוקת בין הצדדים בשאלה האם הנחיות אלה חלו גם על המבקשים במסגרת תפקידם כמנהלי סניפים (ראו לעניין זה הטענות שבסעיף 42 לסיכומי המבקשים, והטענות בסעיפים 73 ואילך לסיכומי המשיבה). מבלי להכריע במחלוקת זו, ברור שהימים שבהם בוצעו המעקבים לא היו ימים כתיקונם, בכל הנוגע לנוכחות במקום העבודה של עובדים בישראל בכלל, ונוכחות של עובדי המשיבה במקום העבודה בפרט, וגם די ברור כי עובדי המשיבה נדרשו כולם לעבוד יותר מהבית. אף שעניין זה ילובן אף הוא, מן הסתם, במסגרת התיק העיקרי, הרי שלצרכי החלטה זו, לא מצאנו לנכון לייחס את אותה המשמעות, שהיינו מייחסים בימים כתיקונם, להיעדרות של עובד ממקום העבודה בשעות העבודה, תוך דיווח ביומן הנוכחות על כך שהוא עובד;

רביעית **** העיד כי בדק עם מנהלים אחרים כיצד הם פועלים, וכי כולם, בשונה מהמבקשים, פועלים בהתאם לנהלי המשיבה ומדווחים רק בעת כניסה למשרד. לא מצאנו כי טענה עובדתית זו הוכחה, משלא הובא ולו מנהל אחד למתן עדות (ע’ 35 ש’ 12), אף שלכאורה המדובר במנהלים העומדים לרשות המשיבה ולא היה אמור להיות כל קושי להעיד אחד או שניים מהם. יצוין כי במהלך הדיון הושמע חלק מהקלטה בין אחד המבקשים למנהל נוסף בקבוצה, שממנה עלה כי גם הוא פועל באותה שיטת הדיווח כמו המבקשים, ויש בכך כדי להחליש את גרסת המשיבה. נעיר, בקשר להקלטה זו והקלטות רלוונטיות נוספות הנמצאות בידי המבקשים, כך לפי הצהרתם, כי המשיבה ביקשה שנביא לחובת המבקשים את העובדה שהם נמנעו מלגלות לה את ההקלטות בהליך השימוע וכן במהלך הדיון בבקשה לסעד זמני. בנסיבות העניין, בהינתן סד הזמנים, ובשים לב בין היתר לכך שהבקשה למתן סעד זמני הוגשה שעות ספורות לאחר שהמבקשים קיבלו הודעת פיטורים, ובשים לב גם לעובדה שאין בידינו לשלול את טענת המבקשים כי נמנעו מלחשוף הקלטות שביצעו עם מנהלי סניפים אחרים מחשש שיבולע גם להם, לא מצאנו מקום להביא לחובת המבקשים את אי גילוי הקלטות. אלה יגולו, מן הסתם, במסגרת הליך גילוי המסמכים שיתנהל בין הצדדים לקראת הגשת תצהירי העדות בתיק העיקרי;

חמישית, במסגרת הזימון לשימוע ותחלופת התכתובות בין באי כוח הצדדים שבאה לאחריו, ביקשה המשיבה כי המבקשים יאשרו לה לחדור לטלפונים הניידים שלהם וכן לתכתובות הדואר האלקטרוני שלהם מיוני 2013 ועד מאי 2020. זאת, שכן לטענתה אין התאמה בין דיווחי המבקשים במערכת הנוכחות ומקום הימצאם בפועל לבין מועד כניסתם למשרדיה, וכי הנתונים נדרשים בכדי לבחון את גרסת המבקשים לפיה הם עמדו לרשות המעסיקה בשעות מדווחות אלה, כשאין חשיבות למקום הימצאם. מקבלים אנו את עמדת המבקשים בהקשר זה, לפיה מדובר בבקשה כוללנית וגורפת מידי, ובפרט שעה שהמבקשים השיבו לטענות המשיבה ביחס למועדים שנשלחו בזימון לשימוע. לטעמנו, עולה החשש כי בקשה כוללנית שכזו נועדה להפעיל לחץ על המבקשים לסגת מתביעתם לזכויות קוגנטיות;

שישית, לא שוכנענו כי המשיבה בחנה את טענות המבקשים שהועלו במכתב התגובה לזימון לשימוע, בהתייחס לתאריכים הספציפיים שהופנו אליהם במסגרת הטעמים לזימונם לשימוע. בהקשר זה יוער, כי המבקשים הצביעו על טעויות שעלו בזמנים שאליהם התייחסה המשיבה במכתב הזימון לשימוע לעומת המופיע בדוח המעקב, כאשר דוח זה הועבר לעיונם רק במועד הגשת תגובת המשיבה לבקשה לצו מניעה. כך לדוגמא, למרות המופיע בדוח המעקב לפיו מר **** הגיע לרשת יוחננוף רק בשעה 15:20, המשיבה כתבה כי יצא בשעה 12:58 לקניות ברשת זו, כשהמבקש הצביע על קיומו של תיעוד ממצלמת האבטחה במשרד שבו רואים אותו נמצא במשרד בשעה 13:19 וגם בשעה 14:56 (סעיף 29 לסיכומי המבקשים, וכן סעיף 30 לעניין מר ****).

מאחר שבחלק מדוחות המעקב מופיעות שעות שונות מאלו המופיעות במכתב הזימון לשימוע, לא ברור על אילו נתונים מבוסס הזימון לשימוע, כשברי כי נוכח הטעויות הללו, ראוי היה כי המשיבה תשקול לצמצם את גדר המחלוקת בנוגע לדיווחי השעות, לכל הפחות בהתייחס לטעויות גסות אלה. אלא שהמשיבה בחרה שלא לעשות כן, והדבר מחזק את התרשמותנו כי הייתה נעולה בדעתה להיפטר מהמבקשים נוכח מכתב הדרישה ששלחו;

שביעית, המבקשים העידו כי בהתאם לפרקטיקה הנוהגת במשיבה הם נדרשים להיות זמינים לצרכי העבודה , 24/7, והציגו ראיות לכך. גם **** הודה כי הוא מצפה מכל מנהלי הסניפים, ובכללם המבקשים, להיות זמינים ללקוחות, וכי ככל שלא דיבר עם המנהל במהלך היום היה מבצע שיחת עדכון גם כן בשעות הערב. עוד העיד, כי בפברואר כשהחברה נקנתה בוצעו מספר שיחות ועידה, וכל יום היו הנחיות בשעות הערב, אולם לטענתו זה חריג ולא מבוצע דרך הכלל (ע’ 39 ש’ 5). לדעתנו, די בדרישת הזמינות ללקוחות וקיום שיחות עדכון בשעות הערב כדי להצביע על מתכונת העסקה החורגת מדיווח נוכחות בעת ההגעה והיציאה מהמשרד. זאת ועוד, המבקשים טענו – וטענתם מקובלת עלינו בשלב מקדמי זה של ההתדיינות ולצרכי מתן החלטה זו – כי מתכונת עבודתם חייבה אותם להסתובב בשטח, לבדוק מאבטחים, לקיים פגישות עם לקוחות ועם לקוחות פוטנציאליים וכד’, והמשיבה לא הכחישה טענתם זו. מכאן, שהטענה כי עבודתם מתחילה ומסתיימת בהגעתם או בצאתם מהמשרד אינה מתיישבת עם אופייה כעבודת שטח. עוד יש לציין כי לא מצאנו להחזיק לחובת המבקשים את העובדה שבחרו שלא לשנות מאופן הדיווח שלהם עם הגשת מכתב הדרישה, אלא להיפך, הדבר מעיד לטעמנו דווקא כי הם פעולתם נעשתה בתום לב (ר’ עדות ****, ע’ 14 ש’ 1);

שמינית, המבקשים טוענים כי הגיבו לכל התאריכים שפורטו במכתב הזימון לשימוע, וכי הצביעו בחלק מהמקרים על שיחות או התכתבויות שניהלו עם המנהלים הישירים שלהם. **** בעדותו נשאל האם בדק עם מנהלים אלה, המשמשים כסמנכ”לים שלו, את תשובות המבקשים, והוא השיב באופן מתחמק (ע’ 40 ש’ 16). נוכח זאת, לא שוכנענו כי המשיבה טרחה לבחון לעומק את תשובת המבקשים לטענותיה במכתב הזימון לשימוע, ובכך נפל פגם לכאורה בהליך השימוע, ומתחזקת הערכתנו כי המשיבה גמרה אומר בליבה לפטר את המבקשים נוכח שליחת מכתב הדרישה;

תשיעית, ההחלטה על פיטורי המבקשים באופן מיידי תוך שלילת זכאותם לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת הינה החלטה כבדת משקל, אשר מחייבת הקפדה יתרה על קיום הליך שימוע תקין ומתן הזדמנות נאותה לעובד להשמיע את טענותיו, וכן מחייבת את המעסיק לבחון טענות אלה בנפש חפצה. לא שוכנענו כי חובות אלה קוימו ביחס למבקשים, כשנחזור ונזכיר כי עד כחודש קודם למועד פיטוריהם זכו ליהנות מאמונה המלא של המשיבה, לאורך שנים רבות, ולכאורה השינוי הפתאומי ביחסים בין הצדדים נבע כל כולו משליחת מכתב הדרישה, ותו לא;

עשירית, בא כוח המשיבה אישר בפתח דיון ההוכחות כי מנהלי הסניפים שהתקבלו בתקופה המאוחרת למבקשים נקלטו במשרה שהוגדרה כמשרת אמון, אך בין רכיבי שכרם קיים רכיב של שעות נוספות גלובאליות. המשיבה טענה כי המבקשים משמשים גם הם במשרת אמון, אולם כאמור הודתה כי המבקשים כלל אינם חתומים על הסכמי עבודה, ולא הציגה הודעות לעובד אף שטענה שקיימות הודעות אלה. גם עובדה זאת, פועלת לחובת המשיבה הן בכל הנוגע לדרישת המבקשים לשעות נוספות והן בכל הנוגע לטענותיה ביחס להסכמות בקשר לאופן דיווח השעות שנדרש מהמבקשים במהלך תקופת העסקתם;

אחת עשרה אשר למאזן הנוחות – המבקשים מועסקים תקופה ארוכה אצל המשיבה, חלקם קרוב לעשור וחלקם למעלה מכך, כשבמהלך הזמן התקדמו בתפקידיהם עד לתפקידם הנוכחי כמנהלי סניפים. המבקשים זכו ליחסי אמון מלאים לאורך תקופה זו מצד המשיבה. פיטוריהם המיידים תוך שלילת  פיצויי הפיטורים ודמי ההודעה המוקדמת, יגרום להם מטבע הדברים לנזק כבד ומיידי. כך תמיד, אך כך במיוחד בהינתן המשבר הכלכלי הנוכחי שהחל עקב התפרצות הקורונה;

שתים עשרה, המשיבה הכחישה את טענת המבקשים לפיה קלטה במקום המבקשים עובדים אחרים לתפקיד מנהלי הסניפים הרלוונטיים. מכאן, שהמשיבה לא תיפגע מהמשך העסקתם של המבקשים בתפקידם בתקופת הביניים ועד להכרעה בתיק העיקרי, וזאת נוכח תרומתם רבת השנים למשיבה. המבקשים אף הצהירו בסיכומיהם כי הם מוכנים לעבוד במסירות ובנאמנות כפי שעשו במהלך כל תקופת עבודתם, ואף לנהל את התיק העיקרי בסד זמנים מזורז. נציין בקשר לכך, שבמהלך שני הדיונים שהתקיימו בפנינו התרשמנו, שאף שהפרקליטים המלומדים של שני הצדדים נקטו בקו טיעון תקיף ולא חסכו במילים על מנת להציג את הצד השני באור שלילי, הרי שלא היה בכך כדי לפגוע קשות במערכת יחסי האמון בין המבקשים, מצד אחד, והנהלת המשיבה מצד שני. על כן, ועל פי התרשמותנו, יוכלו המבקשים להמשיך ולמלא את תפקידם בצורה טובה גם בהינתן המחלוקת שהתגלעה בין הצדדים בכל הנוגע לזכותם של המבקשים לגמול שעות נוספות. נחזור ונציין בקשר לכך שכל המבקשים הועסקו במשך תקופה ארוכה מאד אצל המשיבה, בתפקידים בכירים, על הצד הטוב ביותר ובלא שהמשיבה העלתה כל טענה כנגד מקצועיותם או התנהלותם (ראו והשוו: פרשת הטכניון, שם), ואף מטעם זה לדעתנו מאזן הנוחות נוטה לטובתם;

שלוש עשרה המשיבה בסעיפים 148 ואילך לתצהיר התגובה שהגישה ובסעיפים 187 לאילך לסיכומיה, טענה כי המבקש 1 “יצר קשר עם חברה מתחרה באמצעות מנהליה… ויחד עימם הכין כבר תוכנית להעברת לקוחות המשיבה לאותה חברה מתחרה”. ברם, המבקש 1 הכחיש בתוקף את טענות המשיבה בהקשר זה (עמ’ 11 ש’ 1), והמשיבה מצידה לא פירטה דבר אודות זהות אותה חברה מתחרה, מועד, אופן ותוכן התקשורת שהתקיימה לכאורה עם אותה חברה, וממילא לא הגישה כל ראיה התומכת בטענותיה אלה. משכך, דין כל טענות המשיבה בעניין זה להידחות, ואיננו נותנים להם כל משקל לצורך ההכרעה בבקשה זו;

ולבסוף המשיבה היא חברה איתנה המעסיקה מאות עובדים, אחת החברות הגדולות בישראל בתחום, ובמסגרת ההתדיינות בפנינו היא לא דיווח על כך שעסקיה נפגעו עקב משבר הקורונה. משכך, המשך תשלום משכורתם ותנאי עבודתם של המבקשים עד להכרעה בתיק העיקרי לא צפוי לגרום לה לנזק כבד.

  1. די בכל האמור לעיל על מנת להביאנו למסקנה הלכאורית כי בהחלט יתכן שיעלה בידי המבקשים להוכיח, במסגרת התיק העיקרי, כי המשיבה פיטרה אותם עקב רצונם לבחון את זכויותיהם על פי משפט העבודה (השוו: ע”ע 13652-10-13 ARAGAWI AMELESET  נ’ י.ב שיא משאבים בע”מ (2.11.14)). משכך, יפים לעניינו זו הדברים הבאים,  קביעתו של בית הדין הארצי בעניין יחיאלי (שכפי שציינו קודם, ניתנה בתיק שבו היתה המשיבה עצמה צד להתדיינות):

“פיטוריו של עובד כסנקציה על כך שהגיש תביעה כנגד מעסיקו פסולים ואסורים מכול וכול. פיטורים שכאלה נגועים בהפרת זכות היסוד של המתדיין למיצוי הדין בערכאות ובפגיעה מהותית בה וכמוה כפגיעה בזכות לשוויון ולחופש התארגנות של העובדים…

  1. לחומרת הפגיעה בזכות יסודית משקל רב בפסיקת הפיצוי, בייחוד כן בענייננו כשהוכח ונקבע, כאמור, שפיטוריו של המערער נעשו במובהק על רקע תביעתו כנגד ****, בסמוך להגשתה ובעודה תלויה ועומדת בביתהדין האזורי.

לא זו אף זו. אצה לה הדרך ל**** לסלק את המערער משירותה משהעז להגיש תביעה נגדה, כדי כך שלא טרחה ליתן נימוק או טעם מספיק לפיטורים, ודחתה את ניסיונותיו של מזכיר האגוד המקצועי לבוא עמה בדברים בנדון זה, כמצוות ההסכם הקיבוצי ולמרות שידעה כי הוא מיצג את המערער בביתדין קמא…

עם זאת יש להוסיף ולתת משקל מיוחד ל”מדיניות” הנוהגת ב****, שביטוי לה נמצא בעדותו של מנהל הסניף ולפיה אין להתיר המשך עבודתו של עובד שהגיש תביעה כנגדה. “מדיניות” זו פסולה היא מכול וכול, וביתר שאת פסולה היא כצעד ענישה כלפי המערער המכוון להרתיע את עובדיה האחרים מפני מיצוי תביעותיהם כלפיה בערכאות, בבחינת “יראו וייראו”.

פגיעה מהותית ועמוקה ממין זו בזכויות יסוד של העובד הייתה עשויה לגרום לביטול עצם הפיטורים. משלא נתבע סעד זה, יש להטיל על החברה תשלום פיצוי הולם למערער בגין פיטורים שלא כדין.” (****).

סוף דבר

צו המניעה הארעי שניתן על ידינו ביום 14.6.20 יהא לצו מניעה זמני, שיעמוד בתוקפו עד להשלמת בירור התיק העיקרי, שתיעשה בלוח זמנים מזורז. בהתאם לצו זה, לא ייכנסו לתוקף הודעות המשיבה על פיטורי המבקשים. כן נאסר על המשיבה לפגוע בתנאי עבודת המבקשים, ונאסר עליה לגייס עובדים אחרים במקומם. עוד למען הסר ספק, אין במתן צו זמני זה כדי לחייב בפועל את המשיבה לקבל את עבודתם של המבקשים, והיא רשאית – ככל שזו החלטתה – להמשיך לשלם להם כעובדים מבלי לקבל עבודה בפועל.

  1. מאחר שמעיון בתיק עולה שהמבקשים לא הפקידו התחייבות עצמית, כפי הנדרש בתקנה 129 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ”ב-1991, הרינו לקבוע כי עליהם להפקיד התחייבות שכזו לתיק בית-הדין עד ליום 16.7.20, ואם לא יעשו כן תהא המשיבה רשאית לעתור לביטולו המיידי של הסעד הזמני שניתן לטובתם.
  2. המשיבה תגיש כתב הגנה לכתב התביעה המתוקן עד ליום 11.8.20.

ניתן בזה צו לגילוי ועיון במסמכים כללי והדדי, וזאת עד ליום 20.9.20.

בקשות מקדמיות, לרבות לגילוי מסמכים ספציפי, תוגשנה עד ליום 25.10.20.

קדם משפט יתקיים ביום 5.11.20 בשעה 11:30.

מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית ייקבעו בקדם המשפט.

דיון הוכחות בתיק העיקרי יתקיים ביום 4.2.21 בשעה 09.00.

ניתנה היום, כ’ תמוז תש”פ, (12 יולי 2020), בהעדר הצדדים.