ביום 10.9.2021 נטלתי חלק במושב התאמת יחסי העבודה לעידן הקורונה והפוסט קורונה במסגרת כנס מחוז מרכז של לשכת עורכי הדין שנערך באילת.
במסגרת המושב התבקשתי להעריך את העתיד ביחס לסוגיית הרחקת עובדים אשר מסרבים להתחסן או להציג תוצאות בדיקות קורונה שליליות ממקום העבודה.
אני סבור שהחלטות בתי הדין לעבודה שכבר ניתנו בסוגיה זו (אשר פרסמתי לגביהם עדכון אותו ניתן לקרוא בקישור זה) מלמדים על גישת בתי הדין, לפיה ההכרעה בנושא תיבחן על ידי איזון זכותו של העובד על גופו וזכותו לפרטיות אל מול חובתו של המעסיק (כחובת זהירות מושגית) לדאוג לסביבת עבודה בטוחה ובריאה לעובדיו, זכותו של המעסיק לנהל את עסקו (פררוגטיבה ניהולית), זכות הקניין שלו במקום העבודה וכן זכותם של יתר העובדים לבריאות ולחיים.
מקריאת הפסיקה, שאמנם ניתנה במסגרת בקשות לסעדים זמניים (צווי מניעה), כך שההכרעות בה הן לכאוריות בלבד, ניתן ללמוד כי זו תהא דרך הילוכם של השופטים גם במסגרת פסק הדין הסופי, כאשר תהיינה סוגיות נוספות אשר לא הוכרעו בשלב זה, ויוכרעו רק במסגרת פסק הדין הסופי (כמו השאלה – מי ישלם על הימים בהם העובד יושב בבית עקב סירובו להתחסן או להיבדק).
לדעתי, במסגרת האיזון הנ"ל, לא ניתן יהיה לכפות על עובד להתחסן. זכותו של העובד על גופו תגבר על כל זכות אחרת של המעסיק. לכן, מעסיק אשר יקבע "חובת חיסון" לעובדיו, מסתכן בכך שייקבע כי פעולתו אינה חוקית (כפי שניתן לראות היטב בפסק הדין בעניין רבקה אהרוני נ' מפעל הפיס, המובא במאמר אליו צורף קישור לעיל). לעניין דרישת הצגת בדיקות שליליות, אני סבור שכאן נוטה הכף לכיוון זכויות המעסיק ויתר העובדים, על אף הפגיעה המסוימת באוטונומיה של העובד במסגרת בדיקת המטוש והפגיעה המסוימת בפרטיותו, והכל למען צמצום ההדבקה ושמירה על בריאות העובדים.
כמו בכל דבר שנוגע ליחסי עבודה, שיח בין הצדדים יועיל תמיד, ואם יצליחו הצדדים להגיע להסכמות על התאמות מסוימות – עבודה מהבית, עבודה בחדר מרוחק ובמרחק מעובדים מחוסנים וכיו"ב, כך ייטב.
מכל מקום, הגיעה העת שהרשות המבצעת והרשות המחוקקת (הממשלה והכנסת) יחדלו מזריקת האחריות לפתחם של המעסיקים ויקבעו כללים ברורים בסוגיה זו.
כמובן שאמשיך לעדכן בכל התפתחות פסיקתית.
כתמיד, האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי, והדבר נכון במיוחד ביחס לעדכון זה, המהווה את דעת הכותב בלבד.
מצ"ב מספר תמונות מהכנס.
