הסכם העסקה לתקופה קצובה הוא הסכם העסקה מיוחד, בו נכתבת מראש תקופת העבודה ולא ניתן לקצר או להאריך אותה. כך, למשל ייכתב כי תקופת העבודה תחל ביום 1.1 ותסתיים ביום 30.6.
להסכם לתקופה קצובה יש משמעות מיוחדת: ככל שהמעסיק יפטר את העובד בתוך התקופה הקצובה, קיים סיכון משמעותי שהוא יחוייב לשלם לו את מלוא התקופה הקבוצה, בין אם מילא אותה ובין אם לאו.
לכן, בתי הדין לעבודה כי נטל ההוכחה שהסכם מסוים הוא הסכם לתקופה קצובה מונח על כתפי הטוען לכך.
במקרה שמדובר בהסכם לתקופה קצובה, אין צורך לקיים שימוע או לתת הודעה מוקדמת טרם סיומו, שעה שמועד הסיום ידוע מלכתחילה, ואין אפשרות לשנותו.
מומלץ מאוד שלא להתקשר עם עובדים בהסכמים לתקופה קצובה, אלא במקרים חריגים מאוד ולאחר קבלת ייעוץ משפטי.
כאשר מבקשים להתקשר עם עובד לתקופה קצרה, ניתן בהחלט לחתום על הסכם עבודה זמני או הסכם לצורך משימה ספציפית, שאינם הסכמים לתקופה קצובה. באופן זה, המעסיק יכול לשמור על גמישות, ויוכל לפטר את העובד במקרה של חוסר שביעות רצון.
האמור לעיל מהווה מידע כללי בלבד ואינו בגדר או מחליף ייעוץ משפטי ספציפי.
