לבתי הדין לעבודה סמכות ייחודית לדון בכל העניינים הנובעים מיחסי עבודה.
ישנם חמישה בתי דין אזוריים לעבודה, הפרוסים ברחבי הארץ: נצרת, חיפה, תל אביב (בת-ים), ירושלים ובאר שבע.
בבתי הדין לעבודה יושבים לדין שופטים ורשמים. רשם הינו שופט לכל דבר ועניין, אשר מוגבל בסמכותו לדון בעניינים מסוימים או בתביעות מעל סכום מסוים.
כמו כן, בהרכב בית הדין האזורי (שנקרא "מותב") יושבים בנוסף לשופט שני נציגי ציבור – נציג עובדים ונציג מעסיקים. נציגי הציבור אינם משפטנים אלא אנשים בעלי ניסיון בשוק העבודה (משני צידי המתרס).
את הדיון מנהל השופט המקצועי, אך פסקי הדין ניתנים על פי דעת הרוב (כלומר יכול להיות מצב בו השופט מגיע לתוצאה אחת ונציגי הציבור מגיעים לתוצאה אחרת, ובמקרה כזה דעתם היא דעת הרוב והיא שתגבר).
רוב התביעות מוגשות לבית הדין האזורי שבאזור סמכותו המקומית בוצעה העבודה.
בית הדין האזורי דן בתיק, מנסה להביא את הצדדים לפשרה (וניתן להגיע לפשרה בכל שלב של ההליך).
ככל שהצדדים לא הגיעו לפשרה – בית הדין נותן את פסק הדין.
על פסק דין של בית דין אזורי ניתן לערער בבית הדין הארצי לעבודה היושב בירושלים.
בערעור ישבו בדין שלושה שופטים של בית הדין הארצי ושני נציגי ציבור.
ישנם הליכים מיוחדים (בדרך כלל סכסוכים קיבוציים מסוימים) שמוגשים ישירות לבית הדין הארצי לעבודה.
על פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה ניתן לבקש רשות ערעור לבית המשפט העליון. רשות ערעור תינתן רק במקרה בו מדובר בשאלה משפטית עקרונית, כאשר ניכרת שגיאה משפטית בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה. בדרך כלל, בית המשפט העליון לא יתערב בקביעות הנוגעות לתחום יחסי העבודה, שהינן בתחום מומחיותו של בית הדין הארצי לעבודה.
האמור לעיל מהווה מידע כללי בלבד ואינו בגדר או מחליף ייעוץ משפטי ספציפי.
